דרום מזרח ספרד, חוף הים התיכון. לאורכו השתרעה העיר העתיקה ולנסיה, השלישית בגודלה במדינה. נקרא גם האזור האוטונומי, ארץ החופים החוליים המצוינים ואתרי נופש על חוף הים. האקלים יותר ממתאים לכך: ההרים משמשים כהגנה אמינה מפני רוחות קרות, לכן בקיץ הוא +30 או מעלה או שתיים יותר, בחורף זה לא קר מ +20. גן עדן ארצי אמיתי, לאור מטעי ההדרים והתמרים הגדלים בכל מקום, ירוק עסיסי עז, פרחים נפלאים, ביניהם יש הרבה אקזוטיים. אגב, החקלאים כאן קוטפים כמה פעמים בשנה - האם זה לא סימן לארץ ברוך השם!
הערה לתיירים
ולנסיה מציגה מראות בכל פינה, זהו מוזיאון באוויר הפתוח. לכן, ענף התיירות מפותח מאוד כאן ובקנה מידה גדול. יותר מארבע מאות בתי מלון בלבד נבנו! ופארקי מים, תחנות ספורט ימי לדייג חנית וסקי מים, מירוצי גלישת רוח ושייט, בסיסי טיפוס מהם ניתן לטפס הרים עם מדריכים, האנגרים עם מטוסי ספורט, שדות מצוינים עבורגולף… כפי שאתם יכולים לראות, יש כאן מספיק בידור לכל טעם, וזה לא נחשב למלחמות השוורים המסורתיות והקרנבל העממי!
זקן אפור
עם זאת, העושר האמיתי של העיר נמצא במקום אחר. ולנסיה מציגה בנדיבות את המראות של מאות השנים האחרונות לאורחיה. אחרי הכל, היא נוסדה במאה השנייה לספירה, היא נחשבה למושבה רומית של התקופה הקדומה. וכל מאה שלאחר מכן תרמה את תרומתה ויצרה תמונה ייחודית של העיר.
המרכז ההיסטורי שלה הוא כיכר הבתולה הקדושה, שפעם הזכירה אי, כי. נשטף מכל עבר בנהר טוריה. לפי ארכיאולוגים והיסטוריונים, העיר נוסדה במקום זה. אלפי שנים חלפו, הרבה זמן אין נהר - התזכורת שלו היא מזרקה מפוארת - מקום מנוחה מועדף על האזרחים ביום קיץ. אבל הקתדרלה הענקית מהמאה ה-17 של Nuestra Señora de los Desamparados, שנבנתה כדי לפאר את מריה הבתולה, שעל שמה, למעשה, הכיכר נקראת, עדיין עומדת. והפסל של הבתולה עצמה עד היום הוא הפטרונית של ולנסיה ועוזרת, מגינה של כל הסובלים. אגב, ולנסיה מציעה מראות לא רק בדברים כל כך ברורים, אלא גם בבתי קפה ברחוב, במסעדות קטנות ונעימות, בישיבה לשולחנותיהן, לטעום יין מקומי ומטבח מסורתי, אתה יכול להרגיש את כל הקסם והטעם הלאומי, הרוח העממית של העיר.
מרכז תרבותי נוסף הוא הכיכר המלכותית והקתדרלה הראשית שלפניה. עד המאה ה-13 היה שם מסגדהמורים שלחו את תפילותיהם. ואז, במשך חמש מאות שנים, נבנתה כאן הקתדרלה. מהגבוהים שבמגדלי הפעמונים שלה אפשר לראות את כל העיר - קשה לדמיין נוף נפלא יותר. אבל, חשוב מכך, בבניין הזה נשמר המקדש הגדול ביותר של העולם הנוצרי - הגביע הקדוש, שהובא לכאן במאה ה-15.
עין מאומנת יכולה בדרך כלל לראות הרבה חפצים מדברים מסביב. מבנים, למשל, בחלק ההיסטורי של העיר שומרים על עקבות לא רק של ארכיטקטורה עתיקה, אלא גם ערבית וצרפתית, אלמנטים מהסגנון המורי - עקבות של לוחמים וכיבושים שהתרחשו על הארץ הזו.
ולנסיה מדגימה את מראות הצעדים הראשונים של הנצרות בשטחה בדמותו של קריפטה של סנט וינסנט, קדוש מעונה שסבל באכזריות על אמונתו. הקפלה הבלתי ראויה הזו היא אבן שואבת למאמינים קתולים מכל העולם הישן והחדש. הבניין ייחודי לא רק בגיל, אלא גם בסגנון הבנייה - ויזיגותי - כזה בעולם ניתן לספור על האצבעות. ובתוך הקפלה, עולי רגל ותיירים יכולים לגעת בקריפטה עם אפר הקדוש - אומרים שלאבנים יש כוחות מרפא.
ולנסיה, ספרד, מראות… לפיכך, מצקצקים בלשונם, אניני טעם מדברים בתמציתיות כשהם מזכירים את קתדרלת לה סאו, שער טורס דה סראנו, קפלת סנטו קאליס. מאחורי כל שם עומדים התקופה וההיסטוריה, שהתחדשו באבן, בציורי פרסקאות, בציורים. על כל אחד, ולא רק על אלה, אלא גם על אנדרטאות אחרות, אפשר לדבר בלי סוף. והם שווים את זה, תאמין לי! למשל, בנייןהסמינר, שהפך כעת למוזיאון, מסתיר בין כתליו שטיחי קיר שלא יסולא בפז של אורגים פלמים ובריסל, כמו גם ציורים של אמנים ספרדים מפורסמים. באמת, לאדמה הזו יש הרבה במה להתגאות!
הספרדים הם אנשים מסבירי פנים. לכן ולנסיה מנסה למקם את בתי המלון שלה ברחובות כאלה כך שיהיה נוח לתיירים להגיע לאזורים המרכזיים של העיר ולפאתיה. התיירות היא אחד ממקורות ההכנסה העיקריים לאוצר ולכן בהקשר זה הן בעיר והן באזור הכל ברמה הגבוהה ביותר.
ברוכים הבאים לוולנסיה!
