מדינת פקיסטן גובלת באיראן, הודו, אפגניסטן ונשטפת במימי האוקיינוס ההודי. האקלים באזור זה הוא טרופי יבשתי (עם מעבר לסובטרופי בצפון מערב). למעשה, יש בפקיסטן שלוש עונות, שמחליפות זו את זו בפתאומיות: חורף קר (אוקטובר-מרץ), קיץ חם ויבש (אפריל-יוני) וסתיו גשום (יולי-ספטמבר). אבל למרות מזג האוויר הבלתי צפוי לפעמים, תיירים רבים אוהבים לנסוע לפקיסטן.
מידע כללי
ארץ זו הייתה פעם ערש התרבויות העתיקות, והתרבות שלה נשארה סוד מזמן לאירופים עם שבעה חותמות.
כיום, ערים עתיקות מלאות בטעם מזרחי, כמו סינדה, תאטה, רוהרי, קראצ'י וכמובן היידראבאד, פתוחות לתיירים, אבל לא פחות אטרקטיביות ומסתוריות. הארכיטקטורה בולטת בתערובת מדהימה של סגנונות ותקופות, מונומנטים היסטוריים ואגדייםמקדשים איסלאמיים נמצאים ממש בכל צעד. בלאהור - עיר מאוכלסת בצפיפות של המדינה (באופן כללי, אוכלוסיית פקיסטן די גבוהה) - תיירים צפויים בבזאר מזרחי אמיתי, שבו אתה בהחלט צריך להתמקח, ראשית, כדי לא להעליב את המוכר, כי זה זו מסורת, ושנית, כי המחירים מתומחרים בכוונה מספר פעמים.
לפקיסטן יש הרבה מה להציע לתיירים, אבל במאמר זה נרצה להתעכב על נשמתה של כל מדינה - תושביה.
אוכלוסיית המדינה
לפני שאתם הולכים למדינה אחרת, הקפידו להכיר את המנהגים ונורמות ההתנהגות של האוכלוסייה המקומית, אחרת לא תמנעו ממצבים מביכים, ואפילו מאוד לא נעימים. זה נכון במיוחד עבור מדינות שבהן האסלאם מוכר כדת הרשמית: המנטליות המוסלמית כל כך שונה מזו הנוצרית שללא הכנה מוקדמת, טבילה בתרבות של פקיסטן עלולה להיות מסוכנת.
חוץ מזה, המקומיים הם המהות של כל מדינה, לא להבין אותם או לנסות לא לשים לב זה אותו דבר כמו לעולם לא לעזוב את סף הבית שלך.
נתונים דמוגרפיים מרכזיים
מונה האוכלוסין של פקיסטן לנובמבר 2011 הראה - 177 מיליון 781 אלף איש, המדינה היא בין עשר המדינות המאוכלסות ביותר בעולם. עם שטח של 796,096 קמ"ר (בתוספת השטחים ההודיים הכבושים של קשמיר והשטחים הצפוניים - 13,000 קמ"ר ו-72,500 קמ"ר), מספר תושבים זה הופך את פקיסטן גם לאחת המדינות הצפופות ביותר בעולם.
כיום, לדמוגרפיה של פקיסטן יש שיעור גידול אוכלוסין ממוצע (לפי אינדיקטורים אלה, פקיסטן נמצאת במקום ה-75 מבין מדינות העולם - 1, 573%). בממוצע יש 3.17 יילודים לאישה בוגרת (מקום 55 בדירוג המדינות בעולם). ישנם 24.81 יילודים (מקום 63) ו-6.92 מקרי מוות (מקום 138) לכל 1000 תושבי פקיסטן. כך שסיכוי ההכחדה המצפה מעל מדינות אירופה עקב שיעורי ילודה נמוכים במזרח התיכון בעשורים הקרובים אינו רלוונטי לחלוטין.
מבנה המגדר והגיל של החברה
האוכלוסיה של פקיסטן די גבוהה, חוץ מזה, היא בעיקר צעירה. קבוצת התושבים בגילאי 15 עד 64 מהווה 60.4%, הקבוצה השנייה בגודלה היא ילדים מתחת לגיל 15 (35.4%), הקטגוריה השלישית בקטנה היא מעל גיל 65 (4.2%).
יש 1070 גברים על כל 1000 נשים בפקיסטן. יתרה מכך, על פי הסטטיסטיקה, 1050 בנים נולדים מבין יילודים לכל 1000 בנות, 1060 מתחת לגיל 15, 1090 בקטגוריה של 15-64 שנים, אך לאחר 65 שנים נותרו רק 920 גברים לכל 1000 נשים. לפיכך, שיעור התמותה בקרב נשים צעירות גבוה יותר מזה של גברים, אך תוחלת החיים של גברים נמוכה ב-3 שנים מזו של נשים, כך שהשיעורים בקבוצת הוותיקים משתנים.
תוחלת החיים של פקיסטנים קצרה למדי ועומדת על 64.18 ו-67.9 שנים לגברים ולנשים, בהתאמה, מה שמציב את פקיסטן במקום ה-167 בדירוג העולמי.
מבנה אתני
אתני (ובאותו הזמןדתי ולשוני) המפה של פקיסטן צבעונית מאוד.
היחס בין הקבוצות הלאומיות נראה כך:
- פונג'אבים 44.7%;
- פאשטונים 15.4%;
- Sindhi 14, 1%;
- Saryaki 8, 4%;
- Muhajirs 7, 6%;
- Baluchi 3, 6%;
- אחרים (Rajputs, Brahuis, Hindustanis) 6.3%.
שפת המדינה היא אורדו, אך עד היום מתקיימת איתה אנגלית במקביל (שריד מהעבר הקולוניאלי), המשמשת ברמה הרשמית: בחינוך ובתחום המנהלי.
באזורים אתניים מדוברת פונג'אבית (זו השפה המדוברת של 48% מהאוכלוסייה), פשטו (8%), סינדהי (12%), בלוצ'י ובראגי. התמונה הדתית מגוונת לא פחות, כאשר פנג'אבים בפקיסטן מתרגלים את האיסלאם, אם כי אותה קבוצה אתנית בהודו היא בעיקר הינדית וסיקה.
לפקיסטן יש שיעור אוריינות נמוך. רמה זו בקרב האוכלוסייה מעל גיל 15 היא כמעט מחצית מהציון (49.9%), אך, מה שאופייני למדינות אסלאמיות בעיקרן, הרבה יותר גברים (63%) יכולים לקרוא ולכתוב מנשים (36%). אמנם נתונים אלו, בהשוואה לנתונים דומים לפני 50 שנה, מצביעים על מגמות התקדמות בתחום החינוך הציבורי. אבל המצב נותר מצער מאוד, ומבחינת הוצאות הממשלה על חינוך (2.9% מהתמ ג), פקיסטן נמצאת במקום ה-153.
עקירת אוכלוסייה
המיקום הגיאוגרפי של פקיסטן הוא כזה מימי קדם ועד היוםקבוצות אתניות בודדות, לאומים ושבטים נעים ללא הרף על פני שטחה. אז, לפני כ-4,000 שנה, הגיעו המוני ארים, נשאים של מערכת חברתית ותרבות, דת ושפה מפותחים יותר, מצפון מערב להינדוסטאן, שהכניעו את האוכלוסייה המקומית. ואלפי שנים מאוחר יותר, המוסלמים נעו באותו כיוון, וקבעו את הדומיננטיות של האסלאם בכל הארצות הנכבשות.
המאה ה-20 מאופיינת בתמונה אחרת: תושבי פקיסטן נוטים לעזוב את המדינה בחיפוש אחר חיים טובים יותר. שכבה 2, 7 מהגרים חיצוניים לכל 1000 אוכלוסייה מיושבת הוא אינדיקטור מדאיג למדי (מקום 167 מבין כל המדינות בעולם).
העירוניות האופיינית לכל העולם אינה עוקפת את אוכלוסיית פקיסטן: בשנת 2010, האוכלוסייה העירונית היוותה 36% מהכלל, ושיעור ההגירה הפנימית הגיע ל-3.1% וממשיך לגדול. עבור האוכלוסייה העירונית, ההזדמנויות למצוא עבודה, להשכלה ולהשתמש בשירותי בריאות הן בסדר גודל גבוהות יותר מאשר עבור האוכלוסייה הכפרית; הדבר מושך לערים הגדולות לא רק את תושבי האזורים החקלאיים הסמוכים, אלא גם פליטי מוהאג'יר מתושבי העיר. הגבול ההודי. בשנת 1951, פליטים כבר היוו 40% מהאוכלוסייה העירונית, אך הרשויות הפקיסטניות עדיין לא מסוגלות לפתור את הבעיה הזו ביעילות.
יחידה מנהלית
השם הרשמי של המדינה הוא הרפובליקה האסלאמית של פקיסטן. צורת השלטון מעורבת, הכוח משותף לנשיא ולראש הממשלה.
החלוקה הטריטוריאלית די מסובכת: 4 מחוזות, 2טריטוריות פדרליות (בירה ושבטיות), בנוסף ל-2 טריטוריות נוספות של קשמיר, השייכות מבחינה מנהלית לרפובליקה של פקיסטן. המחוזות מחולקים ל-131 מחוזות. טריטוריה שבטית פדרלית - ל-7 מחלקות ו-6 אזורי גבול.
הערים הגדולות בפקיסטן לפי אוכלוסייה
מלכתחילה - קראצ'י (אוכלוסיית 13,125,000 איש), עד 1959 היא הייתה בירת הרפובליקה, וכעת היא מרכז מחוז סינד. החלק השולט של תושבי העיר הם הינדים, השפה הנפוצה ביותר היא אורדו, אך גם פליטי גוג'ראטי מהווים אחוז גדול. סינדהים, פנג'אבים, פשטונים, בלוצ'ים חיים בקהילות מבודדות גדולות בקראצ'י.
שנייה אחרי קראצ'י היא לאהור, העיר המרכזית של פנג'אב (7,132,000 תושבים). העיר מפורסמת באוניברסיטת פנג'אב הוותיקה ביותר, שנוסדה ב-1882, ובצדק יש לה מעמד של בירה אינטלקטואלית.
במקום השלישי נמצא פייסלאבאד (שם ישן Layalpur) עם אוכלוסייה של 2,849,000. מימי הקולוניאליזם ועד היום, זה היה המרכז החשוב ביותר במדינה לסחר חקלאי.
מקום רביעי - Rawalpindi, גם היא עיר מאוכלסת בצפיפות, השייכת למדינת פקיסטן, האוכלוסייה היא 2026000 אנשים.
ערים גדולות וישנות של פקיסטן הן גם היידראבאד, מולטן, פשוואר, קוטה, גוג'רנוולה. עיר הבירה איסלמבאד היא כיום עיר קטנה יחסית עם אוכלוסייה של 832,000 (מקום 10 אחרי כל האמור לעיל).
דתישאלה
מקרב תושבי פקיסטן, 95% מצהירים באסלאם, רובם סונים, חלקם של השיעים הוא כחמישית. האוכלוסייה הפשטונית של פקיסטן, כמו קבוצות אתניות רבות אחרות במדינה, מטיפה לאסלאם. בנוסף, ישנה גם כת האחמדיה, שנציגיה מכנים עצמם חסידי האסלאם אדוקים, למרות שברמה הרשמית מוסלמים אחרים מסרבים להכיר בהם כשווים ומייחסים אותם לדרגת כת דתית.
5% הנותרים מחולקים בין נוצרים והינדים.
דרכי תקשורת, תחבורה
אוטובוס נותרה התחבורה הציבורית הפופולרית ביותר בפקיסטן. כמו כן, ריקשות עדיין בשימוש שם, אבל רובן כבר עברו לאמצעי תחבורה מתקדמים יותר, יש גם מוניות רגילות עם מונים. אגב, לריקשות, ככלל, אין מונה, ואתה צריך להסכים על התעריף לפני הנסיעה. אוטובוסים עירוניים ישנים וצפופים כל הזמן, כרטיסים נמכרים אפילו למושבים הממוקמים על הגג (מחירם מופחת בצדק פי 2). יש רכבת תחתית בקראצ'י. יש גם שירות השכרת רכב, אבל רק בערים הגדולות שהוזכרו לעיל, אבל השכרת רכב בפקיסטן אינה בטוחה במיוחד, שכן התנועה בכבישים היא כמעט בכל מקום ספונטנית.
בזארים פקיסטן
בנוסף לבזאר המזרחי המסורתי, חנויות המוכרות יותר לעין האירופית פתוחות בפקיסטן, כולן עובדות לפי לוח זמנים עם הפסקה ארוכה במהלך היום, ונסגרות כל היום בשישי ושבת. אף אחד לא עובד אפילו בימיםחגיגות דתיות, כל אוכלוסיית פקיסטן עסוקה בזמן הזה במנוחה ותפילות.
כל תייר, במסגרת האמצעים הכספיים שלו, צריך להביא מפקיסטן שטיח אמיתי מתוצרת מקומית, תכשיטים, צעיף משי או קשמיר או מנורת מלח שמטהרת את האוויר בחדר.
מטבח מסורתי
המטבח הפקיסטני מגוון מאוד, ולמי שלא מגביל את עצמו בגלל אמונות דתיות, הוא מספק מנות מקוריות רבות שלא ניתן למצוא במקומות אחרים בעולם. המוצרים העיקריים של המטבח המזרח תיכוני הם אורז, ירקות, דגים, בשר - כבש ועוף. תבלינים הם סימן ההיכר של המטבח הלאומי בפקיסטן: שמים אותם הרבה, וזר תבלינים נבחר בקפידה לכל מנה. המשקה הפופולרי ביותר הוא תה חזק עם הרבה תוספים חריפים, מכיוון שאלכוהול אסור בהחלט למוסלמים אדוקים.
