"ובטברסקאיה, ובטברסקאיה, ריח הקפה של כישוף…" - היה שיר פופולרי בשנות ה-90 של המאה הקודמת עם המילים האלה. כל מי שהכיר ואהב את מוסקבה היטב, גרר אותה תחת נשימתו בהנאה. עם זאת, למי שמכיר את העיר הנפלאה הזו רק מספרים, סרטים ותוכניות טלוויזיה, השמות ארבאט, בולווארד רינג, צ'יסטייה פרודי נשמעים כמו מוזיקה. אחד מהמקומות המפורסמים האלה יידון.
רקע היסטורי
כמובן, ניחשתם נכון: זוהי שדרת טברסקוי. הוא קיבל את שמו מהרחוב אליו הוא צמוד במקור. אירוע זה התרחש בסוף המאה ה-18, או ליתר דיוק, ב-1796. עם זאת, כדאי להסתכל אפילו יותר עמוק אל העבר. נסיכות מוסקבה הייתה טרף טעים עבור הטטרים של קרים. הארץ הרוסית נאנחה זמן רב מפשיטותיהם. ובמקום בו שוכנת כעת שדרות טברסקוי, נבנה פעם חומת מחסום עבה, המתנשאת על סוללת עפר. מוסקוביטים, בהדרכתו של האדריכל פ. קון, הניחו אותו מאבן לבנה, במספר שורות. ובפנים, מאחורי הגדר, אנשים התיישבו, נסערים בבית.
כשהאויב תקף, תושבי העיר מחומות העיר הלבנה הגנו. אגב, עובדה היסטורית:חומות המבצר הן שצללו בבת אחת לפחד קאזי-ג'ירי, שסירב להסתער על מוסקבה. כשהשכנים חסרי המנוחה נרגעו, המדינה הרוסית התחזקה ולא פחדה עוד מפשיטות זרות, לא היה צורך בביצורים. החומות התמוטטו והתפוררו, ובשנת 1774, למען השבחת העיר, הוחלט להרוס אותן, ליישר את הקרקע ברובע ולנטוע עצים - כדרכם של פארקים מערביים. כך נראתה שדרות טברסקוי - הוותיקה ביותר במוסקבה, הגדולה ביותר בעיר, ידועה ואהובה הן על התושבים המקומיים והן על אורחי הבירה.
בנייה מחדש, בנייה מחדש
כמובן, המקום ההיסטורי הזה שינה את המראה שלו. העצים הראשונים לא הספיקו להכות שורשים, מכיוון שהם נלחצו על ידי הבניינים של תושבי העיר, שהחלו באופן פעיל לפתח את השטח החופשי. בתי מגורים, חנויות מסחר וחנויות נעצבו במהירות קיני הסנוניות. וראשי הערים נאלצו כמעט להילחם על שדרות טברסקוי. וליבנה, למרות עצים רוסיים במקור, לא הרגישו בנוח באקלים החם של מוסקבה. לכן, עד מהרה הוחלפו היפהפיות עם הגזע הלבן בטיליה פחות גחמנית, אך ריחנית. זה היה אז שתושבי העיר, שהרגישו סוף סוף כמו אירופאים, העריכו את החידוש. יתרה מכך, האדריכלית קארין, שמאצילה את הפרויקט הזה, השקיעה הרבה נשמה וכישרון בעסק.
Boulevard "שעה חדשה"
מהזמן הרחוק הזה ועד היום, טברסקוי היא השדרה הפופולרית ביותר במוסקבה להליכה ולמפגשים. ראוי להזכיר זאתהוא חווה שחזור קיצוני ב-1812, כאשר הצרפתים כבשו את מוסקבה, ואחד המחנות אורגן בשדרה. העצים שלא הלכו למדורות (כזכור, זה היה חורף) נשרפו במהלך השריפה. מצד שני, השדרה שוחזרה במהירות בעתיד, וקישטה אותה בפסלים ופסלים של אנשים גדולים, גזיבו ציוריים ופסלים, מזרקות וגשרים, רוטונדות. בקונדיטוריה החדשה אפשר היה ליהנות מעוגות אווריריות ושוקולד טעים. להקת כלי נשיפה צבאית ניגנה מנגינות פופולריות. המבנים שנבנו לאורכו אז ואחר כך נשאו חותמת זוהרת של קלאסיציזם. אז הופיעו בתי דירות בארט נובו ובסגנונות אקלקטיים. רובם כיום הם מונומנטים אדריכליים פדרליים ומוגנים על פי חוק.
חיי תרבות ופנאי
בחיים שלנו הכל זורם, הכל משתנה. אז השדרה במחצית השנייה של המאה ה-19 שוב חוותה תקופה של דעיכה. הקיסר הרוסי האחרון אף מינה מטפלים מיוחדים מפקידי העיר לעסוק אך ורק בשיפור מקומות הבילוי התרבותי למוסקובטים. שדרות טברסקוי נהנו במיוחד מהגזירה. תערוכת חידושי הספרים, שהתקיימה כאן לראשונה בתחילת המאה הקודמת, הפכה למסורת שנתית טובה, כמו גם שווקי ספרים.
בקומת הביניים של אחוזת פוקולובה-קרשינה נערכו תערוכות של יצירות של אמנים רוסים. על אחד מהם ראה טרטיאקוב את הציור "הנסיכה טרקנובה" וקנה אותו עבור הגלריה שלו. נכון לעכשיו, טברסקוי היא אחת מהשדרות הנוחות ביותר במוסקבה,כאילו מותאם במיוחד לארגון אירועים חברתיים.
בסמטאותיה יש תערוכת צילומים מפוארת של נופי שוויץ. כמו כן נערכו כאן תערוכות בנושא החלל. בשדרה עדיין אפשר להצטרף לעבודות של אמנים, רק מודרניים.
מסעדות ובתי קפה
אם כבר מדברים על מראות, אי אפשר שלא להזכיר את המסעדה בשדרות טברסקוי. ליתר דיוק, בערך כמה.
קודם כל, זה פושקין, מקום עילית שהקבועים שלו הם כוכבי פוליטיקה וראווה עסקיים, אנשי חברה ולביאות, מיליונרים גלויים וסודיים או סתם אנשים עשירים מאוד.
אולמות המסעדה בפנים שלהם מכילים עתיקות: רהיטים, שטיחי קיר על הקירות, כלים ועוד הרבה יותר. כל אחד מהאולמות מעוצב בסגנון אינדיבידואלי ייחודי, יוקרתי, אצילי, יפה.
מוסד הקייטרינג השני הוא בית הקפה-קונדיטוריה Bublik. סלבריטאים אוהבים את שדרות טברסקוי. ואין זה מפתיע שהשלט "בובליק" מציין: "בית הקפה של קסניה סובצ'ק". המאפים שם נפלאים, והמחירים נוחים למדי גם לסטודנטים. לפחות זה מה שהם טוענים!
ללכת לפושקין ולא רק
מאז 1880, בקצה הרחוב ישנה אנדרטה שהנציחה את זכרו של משורר רוסי גדול כמו א.ס. פושקין. שדרות טברסקוי הייתה המקום הראשון במוסקבה בו הוקמה אנדרטה כזו. הפסל של אופקושין עמד במקומו במשך 70 שנה, עד שבשנת 1950 הייתה האנדרטההועבר לכיכר פושקינסקאיה. השדרה מעוטרת בעוד 2 מונומנטים נפלאים - אנדרטאות לטימיריאזב וליסנין. וה"תערוכה" השלישית של טברסקוי כבר שייכת לאנדרטאות טבעיות. זהו אלון פושקין המפורסם, בן למעלה מ-230 שנה. זה כל כך נחמד לשבת מתחת לחופה ולחשוב על הנצחי…
