המושג "קשת ניצחון" מקורו ברומא העתיקה. שם הוקם מבנה דומה לקבלת פנים חגיגית יותר של הזוכים.
המפורסמות ביותר הן הקשתות של טיטוס, טראיאנוס, ספטימיוס סוורוס, קונסטנטינוס וכו'. תמונות של כמה מהם אפילו הוטבעו על מדליות בתקופת נירון ואוגוסטוס.
שער הניצחון בפריז, אולי המפורסם שבהם, נבנה כדי להנציח את ניצחונו של נפוליאון בונפרטה וצבאו בקרב אוסטרליץ בדצמבר 1805. הרבה פרויקטים הוצעו לביצוע, כולם היו שונים ומקוריים. הייתה אפילו גרסה להציג אותו בצורה של פיל אבן ענק עם מוזיאון שנמצא בפנים כך שכולם יוכלו ללמוד על כל הניצחונות של הקיסר. ועדיין, שער הניצחון, שאנו מכירים היום, הפך לאב-טיפוס של בניין דומה ברומא, שמחברו היה טיטוס. גם עמודים וגם פתחים - הכל מועתק לגמרי מאיטלקיתמקורי.
מבנה מלכותי זה מתנשא לגובה של חמישים מטרים כמעט באותו רוחב. עם זאת, דמויות יבשות כאלה אינן יכולות להעביר את כל היופי והמונומנטליות שיש לשער הניצחון הפריזאי. הפרויקט עשוי בסגנון עתיק. עלמות כנף יפהפיות הנושבות תרועה מסמלות את הניצחון והתהילה של הקיסר. מחברם הוא האדריכל השוויצרי ז'אן ז'אק פראדייה, שזכה בפרס לא רק על הישגיו הפיסוליים, אלא גם האמנותיים.
שער הניצחון בפריז, שתמונתו, יחד עם דמותו של מגדל אייפל, יכולים להיחשב לסימן ההיכר של העיר, הוא, לדברי המחברים, פרס יקר למפקד הגדול ולגיון שלו. בירת צרפת היא לא המקום היחיד בו ניתן למצוא מבנה כזה. יש די הרבה מהם מפוזרים ברחבי העולם, ורובנו לא שמענו על רבים מהם. עם זאת, הקשת הפריזאית מוכרת לכל אחד.
הוא מעוטר בפסלים, שכל אחד מהם יכול להיקרא יצירת מופת נפרדת. למשל, "מרסייז", המסמלת את המחאה נגד הצבא הרוסי, "ניצחון", המוקדש לחתימת השלום של וינה, "ההתנגדות" ו"השלום", שמחבריהן הם אטקס. למרבה הצער, האדריכל הזה כמעט ולא מוכר בעולם, ובצרפת עצמה הוא מוכר רק במעגל צר, אם כי שער הניצחון מפורסם בדרך כלשהי ביצירותיו.
נפוליאון לא נועד לראות איך נראית האנדרטה שנבנתה לכבודו לתפארת הניצחון, הכוח והעוצמה של צרפת. הבנייה הושלמה בשנת 1836, כאשרלא היה קיסר. ורק פעם אחת, בשנת 1810, הוא ראה את פריסת פרויקט חלומותיו: קשת עץ נבנתה על תשתית אבן עם בד צמוד מעוטר לפרויקט העתידי.
ברוסיה ערכו שערים מפונפנים כאלה בכניסות לבירה ונועדו לכניסה חגיגית של מפקדים. בפעם הראשונה הם סודרו תחת פיטר הגדול בשנת 1696, כאשר הוא חזר עם ניצחון מאזוב.
ובשנת 1703, לא נבנתה שער ניצחון אחד, אלא שלוש: לכבודם של רפנין, שרמטייב וברוס - מקורביו של הצאר הרוסי במלחמה נגד אינגרמנלנד. הם השוויצו בשערי מיאסניצקי ואיליינסקי, כמו גם ליד מנזר זייקוספאסקי.
בנוסף לפריז ומוסקבה, כיום ניצבים שערי ניצחון כאלה בעיר על נווה, בקורסק, נובוצ'רקסק, פוטסדאם, ברצלונה, בוקרשט, ברלין ואפילו פיונגיאנג.
