רומא רבת הפנים, המונה כמה אלפי שנים, היא העיר המסתורית ביותר באיטליה, שבה מתעוררים לחיים דפי רומן היסטורי. הבירה, שנוצרה במשך מאות שנים, שבה עבר, הווה ועתיד משולבים בהרמוניה, מפתיעה עם מספר עצום של חפצים ייחודיים שהפכו אותה למוזיאון פתוח של ממש. המורשת ההיסטורית והתרבותית של עיר הנצח זמינה לתיירים שעושים מסע מרגש אל ימי קדם ומתוודעים לפנינת איטליה, ששמרה על מקדשים נוצריים.
Catacombe di Roma
לא רק עולי רגל אורתודוכסים, אלא גם כל הנופשים, להוטים לגלות משהו חדש ולא ידוע, הדרכים יובילו אל הקטקומבות התת-קרקעיות של רומא, שהן רשת ענפה של מבוכים של טופה, שבקירותיהן נישות עבור קבורה מגולפת. גלריות רב-מפלסיות המקיפות את החלל מתחת לבירת המדינה קמו בעידן הטרום-נוצרי. ידועות קטקומבות פגאניות, סרסניות ויהודיות, ובסך הכל גילו מדענים יותר מ-60מבוכים תת קרקעיים וכ-750 אלף קריפטות.
רובם הופיעו בעידן הנוצרי הקדום, והגלריות הראשונות נוצרו בשנת 107 לספירה. השליח פטרוס ותלמידיו מצאו חסידים נאמנים בקרב אנשים משכבות חברתיות שונות. הנוצרים המוקדמים ברומא נרדפו לעתים קרובות כאשר הקיסר דרש להכיר בו כאל, וחסידי הדת החדשה כיבדו את ישו האחד והיחיד.
קטקומבות המיועדות לקבורה
קודם לכן האמינו שאנשים מסתתרים בקטקומבות של רומא, שנרדפו על ידי חיילי הקיסר, אבל זה לא כך: איש לא חי במבוכים התת-קרקעיים, שם תמיד חשוך, כי זה פשוט בלתי אפשרי. לאחר שחוו את זעמם של השליטים, השתמשו הנוצרים לקבורת יקיריהם, בנפרד מהעובדים האלילים, במחצבות נטושות או ברכוש פרטי של הרומאים שאימצו את האמונה החדשה. כשהם מרגישים בטוחים, הם חפרו מעברים בטופה והרחיבו את המסדרונות שכבר קיימים, ויצרו רשת ענקית של מבוכים מגובה של 2.5 עד 5 מטרים. הסלע הנקבובי רך למדי, מתפורר בקלות, וקל לחפור בו מערכת שלמה של מעברים עם חפירה או מכוש רגילים.
כמה עובדות על הקבורה בגלריות
משני צידי המסדרונות, נוצרים דפקו בקירות גומחות רב-שכבתיות (לוקולות), בהן הונחו גופות המתים. אחר כך מוקף חומה מעין קבר בלוחות אבן. האחים המתים לאמונה נשטפו, נמשחו בקטורת,מכיוון שהנוצרים לא חנטו את הגופות, הם עטפו אותן בתכריכים והניחו אותן בגומחה של הצינוק, כיסו אותה בלבנים או לוח שעליו נחצבו שם הנפטר וכתוביות לקוניות. לעתים קרובות נבנתה מנורת שמן בקיר.
חריצים במסדרונות צרים נחצבו במספר קומות בגובה של עד חמישה מטרים. במסדרונות התת-קרקעיים נכרתו תאים - חדרים צדדיים, שהיו קריפטות משפחתיות או מקומות קבורה של אפיפיורים ואנוסים.
מסקרן שהאנשים שחפרו את הגלריות התת-קרקעיות, ולאחר מכן שמרו על המבוכים במצב משביע רצון, נקראו פוסורים, והם הובלו על ידי מנהלים שמונו על ידי בישופים. צינוקים רבים נקראים על שמם, למשל, הקטקומבות של קליסטוס ברומא נקראו על שם הפרוטודיאקון קליסטוס, שהפך לאפיפיור. בתחילת המאה ה-4, כשהנצרות הוכרזה כדת הרשמית, פסקו כל רדיפות המאמינים, והמבוכים שנחפרו על ידם הוכרו כמקומות קבורה רשמיים.
פתיחת מבוכים נשכחים
הקטקומבות של רומא נחשבו לתופעה חשובה מאוד בחייה של בירת המדינה, אך לאחר מאה שנה המבוכים מתפוררים, מכיוון שהם אינם משמשים עוד לקבורת המתים. מאות אלפי עולי רגל נהרו אל הצינוקים, שהפכו למקדשים של חללים. אך עד מהרה, בהוראת הבישופים הרומיים, מוסרים השרידים ומועברים לכנסיות העיר.
הגלריות נשכחו משרידי קדושים נערצים עד 1578, אזמתחילה סלילת כביש ויה סלריה ומתגלה בית הקברות הראשון. אז נמצאו הקטקומבות של פריסילה, אריסטוקרטית שהגיעה ממשפחה אצילה ומכובדת ובעלת חלקת אדמה גדולה, שעליה הופיעו קבורה תת-קרקעית.
מחקר בקנה מידה גדול של קטקומבות הקדושים ברומא מתרחש במאה ה-19, ותרומה רבה למחקרם תורם האמן הרוסי ריימן, שצייר כמאה עותקים של ציורי הקיר שנשמרו על קירות הגלריות. מאז 1929, החל האיסוף והמלאי של פריטים שנשמרו במנהרות.
Catacombe di Priscilla
מערכת הצינוק הנוצרית היא הנרחבת מכולן, והעתיקה שבהן היא הקטקומבות של פריסילה שנשמרו להפליא, שהפכו לסנסציה של ממש. הם מצאו דוגמאות ייחודיות לאמנות עתיקה: ציורי קיר המתארים סצנות מהברית החדשה והישנה, ציורי קיר צבעוניים, שדמותם הראשית היא הרועה הטוב, סמלו של ישוע המשיח. ואטרקציה חשובה של הקטקומבות הרומיות הוא חדר קטן עם כתובות ביוונית, שבו הוצבו ספסלים לארוחות הלוויה (Cappella Greca).
מדענים מתעניינים במיוחד בפרסקו בוהק שנעשה במאה ה-2, שמתאר אישה בשמלה ארגמנית בהירה וברעלה בהירה. זוהי התמונה העתיקה ביותר של קדוש מתפלל.
תוכל להיכנס למבוכים התת-קרקעיים הממוקמים בכתובת: Via Salaria, 430, באוטובוסים עירוניים שמספרם 86 או 92. עליך לרדת בתחנת Piazza Crati, ולאחר מכן לעקוב אחר השילוט עםהכתובת דרך פריסילה. הגישה לכל הצינוקים אפשרית רק כחלק מקבוצת טיולים.
Catacombe di San Callisto
עם זאת, הקטקומבות של סנט קאליסטוס ברומא, שהופיעו במאה ה-2, נחשבות לקבורה הנוצרית הגדולה ביותר. הם משתרעים לאורך 12 קילומטרים מתחת לדרך האפיאן, הם מבוך בן ארבעה מפלסים, שניתן לכנותו "עיר המתים", מכיוון שיש לו רחובות משלה, צמתים ואפילו כיכרות. בגלריות התת-קרקעיות, המשלבות בתי קברות בתקופות זמן שונות, עדיין פועלים ארכיאולוגים, ולא כל הקבורה פתוחה למבקרים. במהלך היסטוריה ארוכה, כ-50 אנוסים ו-16 אפיפיורים מצאו כאן את המחסה האחרון שלהם, ולשם כך נקראות הקטקומבות האנדרטה המרכזית של בתי הקברות הנוצריים.
הקריפטה הפופולרית ביותר היא קברה של סנט ססיליה (סנטה ססיליה), שבו נשמרים ציורי קיר ופסיפסים בצורה מושלמת. בכיכר עם השם "וותיקן הקטן" קבורים האפיפיורים הרומיים והקדושים הקדושים שהובילו את הכנסייה.
בית הקברות התת-קרקעי, שאורגן על ידי הדיאקון Kallistos, מוכר כקטקומבות המפורסמות ביותר של רומא. איך מגיעים ל-Catacombe di San Callisto שנמצאת ב-Via Appia Antica, 110/126? אוטובוסים עירוניים מספר 118 (עליך לרדת בתחנה בעלת אותו השם) או 218 (הנקודה האחרונה של המסלול Fosse Ardeatine) יובילו אותך לאתר ההיסטורי.
Catacombe di San Sebastiano
המחתרת הזולה מכולןהגלריות הן הקטקומבות בארבע רמות של סנט סבסטיאן. ממוקמים בכתובת: Via Appia Antica, 136, הם נשמרים הרבה יותר גרוע מהשאר. פעם, עובדי האלילים קברו את יקיריהם במבוכים, ועד סוף המאה ה-2 הפך הנקרופוליס המקודש לנוצרי. סבסטיאן הקדוש, שקרא תיגר על הקיסר דיוקלטיאנוס, מת בשנת 298, ולאחר קבורת שרידיו, הקטקומבות של רומא ללא שם קודם קיבלו את שמם הנוכחי.
איך להיכנס למנהרות הייחודיות שבהן נערכו פעם מפגשים דתיים במהלך רדיפת הנוצרים? אתה יכול להגיע אליהם באוטובוסים עירוניים במספרים 118 ו-218, ואתה צריך לרדת בתחנת Cecilia Metella.
בתי קברות תת קרקעיים אטרקטיביים לתיירים
תיירים שביקרו בגלריות התת-קרקעיות מודים שקשה להם לתאר את כל מכלול הרגשות למראה מצבות קבורה שהופיעו לפני מאות שנים.
מסדרונות נטושים קודרים, שתמיד שקטים, מעוררים מחשבות על מוות קרוב, אבל המבוכים המסתוריים השומרים סודות רבים עדיין מושכים מבקרים שאוהבים ריגושים. בקטקומבות של רומא העתיקה, שהמודרנה לא נגעה בהם, כולם יגעו בתקופות הנוצריות הקדומות הרחוקות.
