לחצרות גוסטיניות של רוסיה, כמו לכל מסחר, יש היסטוריה יוצאת דופן משלהן של מוצא והתפתחות. צורת החליפין המוקדמת ביותר הייתה "מסחר שקט", שעיקרו היה שהמשתתפים בעסקה לא התנגשו זה בזה. "מסחר שקט" אופייני לעמים רבים, ככל הנראה לכולם, אך אין עדות היסטורית לקיומו האמיתי בשטח רוסיה. האזכור הראשון של יחסי מסחר ברוסיה מתוארך למאות ה-8-9.
הסניפים הראשונים ברוסיה
בזמן מסוים, מרכז המסחר העיקרי היה קייב, שנמצא ממש בקצה נתיב המים. כל הסחורות נהרו לכאן, כל הסוחרים, כולל הזרים, שאפו. הכיכר בה התקיימו השווקים הפכה למרכזית. תושבי העיר ביקשו להגיע לכאן לא רק בשביל סחורות, אלא גם כדי ללמוד את החדשות, להחליף דעות ולצפות במופעים של חובבי ביקור. לאחר מכן, הופיעו החצרות הראשונות באזורי המסחר, שהם למעשה מקום לאחסון סחורות. בעתיד, הם תמיד היו קיימים בקרבת מקום - מרכזי קניות ו-Gostiny Dvor.
דרישות מוקדמות להופעת חצרות אורחים
בנובגורוד, שהובילהכמרכז סחר וכלכלי לאחר שקיעת קייב, שורות מיוחדות מופיעות באזורי המסחר, למשל, סמרטוטים, דגים או פרוות. במאה ה-12 הפכה מוסקבה למרכז שנתן הכל למסחר - כסף, כיוון, מידה ומשקל. הגוסטיני דבורים עדיין לא קיימים, בחלקם תפקידם ממלאים כנסיות הממוקמות ממש שם על הכיכר - סחורות מאוחסנות במרתפיהן, הן נשקלות בכניסה. במוסקבה באותה תקופה היו הרבה חנויות מסחר, אבל מכל הבחינות הן היו נחותות מחנויות מסחר במדינות אירופה. גודלם הקטן קשור ישירות למכסים ולמיסים. המסחר העמוס ביותר במוסקבה במאות ה-14-15 התקיים ליד גשר מושבורצקי. השטח היה עצום - היו שורות תחתונות, אמצעיות, עליונות והרבה מאותן חנויות קטנות.
אבו של גוסטיני דבור
מוסקבה נשרפה שוב ושוב, ולאחר שריפה נוספת ב-1493, הסוחרים פונו מהקרמלין ושטח הכיכר האדומה העתידית ניתן להם. כאן, על הקודש של אילינסקי (בצומת של רחובות קניות, חילופי הסחורות היו פעילים במיוחד) בתחילת המאה ה-16, הוקמה חצר האורחים הראשונה מעץ ברוסיה.
מוסקבה הייתה האב הקדמון של בניית מלונות. בנוסף לסוחרים שהתגוררו בה מרחוק, היו בשטח החצר מחסנים לאחסון סחורות וחנויות למסחר סיטונאי - מעולם לא התנהלה קמעונאות בכיכרות חצרות המסחר. בתחילה, לחצרות גוסטין היו מאפייני בנייה משלהן. הצורך בהם התעורר עם עלייה במסחר עםאזורים ומדינות אחרות. לפיכך נבנה מיד בית מכס בשטח החצר. חצרות, ככלל, נבנו תוך התחשבות במאפיינים הלאומיים של הסוחרים.
נוכחות זרה
לכן, במרכזי הקניות הגדולים של רוסיה (מוסקבה, נובגורוד, ארכנגלסק, טולה) היו במשך תקופה ארוכה חצרות מסחר הולנדית וגרמנית, ארמנית ויהודית, "אנגלית" ויוונית. אלו היו שטחים מבוצרים כל כך מקוריים - השטח היה מוקף בגדר חזקה, תמיד היו מגדלי תצפית, כי היו הרבה סחורות, היה צריך להגן עליהם. בשטחי החצרות התקיימה מערכת מכסים ומיסים, שלמעשה שופרו והורחבו עליה.
יחידה מבנית עצמאית
נבנו דירות לאנשים המלווים את הסחורה - בקתות סוחרים, התשלום עבור הלינה בהן היה גישה מובחנת - חצי שעה וצריף. מרכזי קניות אלו נבנו על פי עיקרון אחד: כל מה שצריך למסחר סיטונאי בכמויות גדולות היה צריך להתרכז כאן.
במרכז כמובן הייתה כיכר ובה מוסדות רשמיים המייצגים את רשויות העיר, כלומר המכס. גם ה"חשוב" היה כאן - פלטפורמה עם משקולות. בקתות אירוח, בית מרחץ, בית מרזח, טברנות (מוסדות חובה לגוף ולנפש), סככות סוסים נבנו קרוב יותר לגדרות. שטח גדול מהחצר היה תפוס ברפתות - מחסנים לאחסון סחורות.
פרטי אדריכלות
אלו היו מחסנים מכוסים בגלריה אחת, והם נבנו בעיקר לאורך היקף הכיכר, ומייצגים ארקדות או, לעתים רחוקות יותר, עמודים (חצר קוסטרומה). לרוב, גלריות המאגדות חנויות ואסמים נבנו בשתי קומות. היו תקני בנייה. למשל, גודל הספסל הגיע לאורכו של שני פאתים, חצי החנות, כמובן, היה חצי מהגודל. עם זאת, היו חריגות מהגדלים שנקבעו - זה נבע מהפרטים של משלוחים מסוימים. המכולה במחסן שמרה על ייעודה עד היום - אלו היו ארגזים ו"ארגזים גדולים" או "מנשאים". סחורות כמו מגפיים אוחסנו על מוטות צולבים ומוטות. לפעמים מחסן אחד היה משותף לכמה סוחרים, ולפעמים כל גוסטיני דבור נמסר. מוסקבה, וליקי נובגורוד וטולה מכירות דוגמאות כאלה.
חובה כבסיס להתרחבות נוספת
השוערים דאגו לא רק לניקיון ולסדר - הם גבו על תפעול אסמים (אסם), מגורים שלמים (צריפים) ומיסי מחנות. היו סוגים אחרים של חובות - אפשר היה לקחת על עצמו סוגים מסוימים של עמלות או לשלם "עמלת סיבוב" במסחר ממזחלת או מספינה.
עם כניסתן של חצרות מסחר, כל הסוחרים היו מחויבים לעצור בהן, כמובן, אם לא היה לו שטח מסחר משלו בעיר. מכירה נוספת של הסחורה התקיימה, אם לא נרכשה בכמויות להובלה לאחר מכן, בקניונים, שם נמסרה מהמחסנים של גוסטיני דבור.
גישה מבדלת
עבורלזרים היו כללי מסחר מיוחדים. אז, עוד במאה ה-15, בווליקי נובגורוד, סוחרים גרמנים הורשו לייבא את הסחורה שלהם רק פעמיים בשנה לתקופה מוגדרת בהחלט. כבר אז עמדו הנסיכים על המשמר על האינטרסים של היצרנים המקומיים. בשטחים של חצרות סחר חוץ, כמו גם שגרירויות, חוקים משלהם היו בתוקף, ולנסיך נובגורוד לא הייתה זכות להתערב. אבל (ככל הנראה) סוחרים מקומיים והאצולה היו צריכים איכשהו להכיר את הסחורה, במיוחד עם השינויים החדשים שלהם, הגוסטיני דבור היה צריך להתעניין בזה. תערוכות או סוג של דגימות יצטרכו להתקיים בשטחה, שעל בסיסן ניתן לבצע עסקאות עוקבות.
אחד מהתעשיות המייסדות
המסחר בימי הביניים הוא תעשייה ענקית, שהוטלו עליה חובות דיפלומטיות, תרבותיות ומיסיונריות. גוסטיני דבורס של הרפובליקה של גנואה, שבאופן עקרוני, הייתה זירת מסחר עולמית, בדים רבים של אמנים ויצירות ספרותיות מוקדשים לסוחרים הולנדים גרמנים. הצאר סלטן שלנו הסתכל רק על ספינות סוחר בים כדי לגלות "האם זה בסדר מעבר לים, או שזה רע, ואיזה נס יש בעולם". לפי שורות אלו, ניתן לשפוט את חשיבות הסוחרים (מקבלים אותם המלך עצמו) והמסחר בכלל. מאותם תקופות בלתי נשכחות ועד היום, מרכזי קניות עתיקים מסוג זה השתמרו בשטח ארצנו. הם לא רק מונומנטים היסטוריים ואדריכליים, אלא גם עיטור של ערים. לאחרונה נכנסה ה"ארומה" לאופנה.יָמֵי קֶדֶם." וכמה פטריוטי, אטרקטיבי ו-win-win לקרוא למתחם הקניות והבילוי המודרני הגדול "גוסטיני דבור"! טולה היא עיר עם מרכז כזה.
יחסי העידנים
יש אגדות על הממסד הזה, התלהבות ומשוב חיובי ניתן לשמוע לעתים קרובות למדי. המדינה ראתה תנופת בנייה במהלך השנים האחרונות. כעת נבנים הרבה מבנים מקוריים, לא טיפוסיים למטרות שונות. אבל גוסטיני דבור המודרני בטולה הצליח להתבלט על רקע זה. כמו בימי קדם, אזורי קניות היו מוקד חיי העיר, מקום בו ניתן היה לספק את הצרכים התרבותיים והיומיומיים, אליו שאפו כל תושבי העיר, וכיום הצליחו רשויות העיר לבנות מרכז שיכול לעניין את תושבי טולסק, כוח לעזוב את קירות בתיהם ולבקר מסיבה כלשהי את "גוסטיני דבור". טולה חוגגת כבר שנתיים את פתיחתו של מתחם קניות ובילוי גרנדיוזי, שהיא למעשה עיר עם מבנה משלה. בנוסף ל-150 חנויות, בית קולנוע עם 6 מסכים, בתי קפה ומסעדות רבים, חדרי כושר, מכוני כושר, מכוני יופי, ישנם מתחמים לרישום נישואים עם חגיגות חתונה לאחר מכן. כל מה שאדם מודרני צריך יכול להינתן על ידי טולה גוסטיני דבור. תערוכות המתקיימות בכל המרכזים הללו מתקיימות כאן באולם תצוגה יפהפה.
בית ההארחה הכי מפורסם במדינה
כמובן, אפילו אם לשפוט לפי השם, מילים מיוחדותראוי ל"ביג גוסטיני דבור", אנדרטה להיסטוריה וארכיטקטורה של רוסיה של המאה ה-18, שנמצאת תחת הגנת אונסק"ו. הוקם בתקופת שלטונה של אליזבת פטרובנה, הוקם על פי הפרויקט של רסטרלי בצו משנת 1758 על ה"קודש" של נייבסקי פרוספקט ורחוב סדובאיה.
נדחתה.
הבנייה בוצעה על פי הפרויקט של ז'אן-בטיסט ואלין-דלמוטה. זה נמשך מ-1761 עד 1785. מרגע הופעתו, גוסטיני דבור הגדול החל למלא תפקיד הכרחי בהבטחת חייה של סנט פטרסבורג. מבחינתו, באשר לאובייקט משמעותי במיוחד לבירת הצפון, הדלקת הגז הייתה הראשונה שבוצעה. במהלך שנות קיומו, הוא שוחזר שוב ושוב, ומיטב האמנים, המשחזרים והאדריכלים של רוסיה הצארית והסובייטית היו מעורבים בתיקונים ובשיקום. בשנים 1886-1887 נ.ל. בנואה שיחזר את גוסטיני דבור.
פטרסבורג הייתה גאה במיוחד ודאגה לבניין הזה. במהלך ימי המצור, היא הייתה מוגנת יחד עם מבני דת נוספים של בירת הצפון. בשנים 1945-1948 שוחזר גוסטיני דבור והוכר כאנדרטה אדריכלית. לאחר השיפוץ הבא, שבוצע בשנים 1955-1967, אוחדו 167 חנויות נפרדות שהיו קיימות בכיכרות האינסופיות שלה.חנות הכלבו המרכזית של העיר בשם Gostiny Dvor. עם כל התיקונים עוצב המבנה הזה - או שהכניסה המרכזית הייתה מעוטרת בצורה מפוארת, או שנוספו חלונות ויטראז' ומזרקות חדשות. מאז 1994 הפך בית הכלבו לחברת מניות, והבניין עצמו שייך כעת למשרד התרבות של הפדרציה הרוסית.
תושבי פטרסבורג מאוד אוהבים וגאים ב"גוסטינקה" שלהם. בשטחה כיום ישנם לא רק כל מיני מרכזי קניות, אליהם מבקרים מדי יום עד 300,000 קונים מכל העולם, אלא גם בתי קוטור הוט, ואולמות יפים להדגמת תערוכות שונות. תערוכה בגוסטיני דבור היום נשמעת כמו משהו מובן מאליו - ובכן, איפה עוד אם לא שם?
