תושבי אלמטי לא לשווא גאים בשורשיהם: למקום הייחודי הזה יש היסטוריה וטבע עשירים. בסביבת הבירה הדרומית של קזחסטן, יש הרבה מונומנטים ייחודיים המעידים על חיי עמים נוודים. אחת מהן היא מסכת Tamgaly Tas - מעין גלריה של אמנים עתיקים. באזור קטן יחסית של שטח סלעי, נשתמרו יותר מחמשת אלפים פטרוגליפים ודימויים מתקופת הברונזה והטורקיה.
לכן אנשים קוראים למקום הזה "סלעים כתובים".
Tamgaly Tas. תמונות, היסטוריה, אגדות. תושבים מפורסמים של המסכת
משנה לשנה, אלפי תיירים מכל רחבי קזחסטן והמדינות השכנות נוסעים ל-Tamgaly Tas. רובם נעים בכוונה לעבר האטרקציה המרכזית של המסכת - "דיוקנאות" סלע ענקיים של שלושת הבודהות: "הנאור" שאקיאמוני, "אל האור ללא גבולות" אמיטבה ולורד בודהיסטווה אריה אוולוקיטשווארה עם ארבע זרועות.
מי, מתי ומתחת למההנסיבות השאירו את התמונות האלה כאן, עדיין לא ידוע. עם זאת, ישנן אמונות פופולריות המסבירות את מקורן.
הם אומרים שפעם הלכו נזירים מהודו לאורך השבילים האלה. הם פנו לז'טיסו (שבעה נהרות) וכבר הגיעו לנהר אילי כשהחלה רעידת אדמה חזקה. לפי אחת הגרסאות, אבנים שנשרו מההרים חסמו את הדרך למטיילים. הם ראו בכך סימן וחזרו לאדמות מולדתם. גרסה אופטימית יותר של האגדה אומרת שהאבנים נראו כאילו נזרקו בכוונה מגובה רב לתוך נהר סוער ומקופלות אחת אחת למעבר אמין. הגשר, שנראה כמו קסם, עדיין נמצא בשימוש תושבים מקומיים.
אגדות סותרות כאלה מתאחדות עד הסוף: לפני המשך המסע, הנזירים גילפו שלוש תמונות ענקיות של הבודהה על סלעי טמגלי טאס, והשאירו את מילות המנטרות הקדושות בקרבת מקום. אנשים מאמינים שאם תיגע בהם, כל מחלה תיסוג אחת ולתמיד. הנחה כזו אינה חסרת משמעות, מכיוון שתמונות האלים נותרו רק במקומות מיוחדים עם אנרגיה חיובית ברורה.
לפי אגדה אחרת, קלמיקים (שבטים נוודים, אבותיהם של הקזחים) השאירו כתובות במאות 17-18. סגנון הכתיבה שייך למחנכת הבודהיסטית Oirat Zaya Pandita Ogtorguyn.
הגרסה המדהימה ביותר, אולי, יכולה להיקרא כך: בשנות החמישים, Kazakhfilm יצר סרטים דוקומנטריים בהזמנת הרדיו והטלוויזיה הממלכתי של ברית המועצות. למען תמונה זו, רישומים אלו נחצבו על האבנים. אבל איך אז להסביר את העובדה שהפניות לפטרוגליפים נמצאות ביצירות של בולטאתנוגרפים מהמאה ה-19 נ. פנטוסוב וש. אואליחנוב?
טבע
אבל Tamgaly Tas הוא לא רק היסטוריה, אלא גם טבע ציורי. הנוף הנפתח מהסלעים אל נהר העילי שובה את הלב ממבט ראשון.
הנה זה המקום המושלם להיות לבד, להתמזג עם הטבע ולעשות מדיטציה.
וזו גם הזדמנות מצוינת לנסות מטבח קזחי אמיתי: יש יורטות בקרבת מקום, שבהן האורחים מתכבדים בבורסקים, קומיס, ביספארמק ועוד דברים טובים.
Tamgaly Tas - איך להגיע לשם בעצמך
השאלה רלוונטית מאוד למבקרים. ישנן שתי דרכים להגיע לטמגלי טאס: באוטובוס טיולים או במכונית שלך.
האופציה הראשונה די פשוטה בביצוע - כמעט כל סוכנות נסיעות באלמטי מוכרת סיורים של יום אחד למסכה. המסלול, ככלל, כולל עצירות במקומות הבולטים בעמק, והמדריך מספר עליהם בהרחבה.
הכביש לכאן לא ייקח יותר משעתיים נסיעה ברכב. אתה צריך לעבור דרך העיר קאפצ'אגאי, מאגר קאפצ'אגאי ונהר אילי. המסלול די טוב, רק בקטע הקצר האחרון מתחיל הפריימר. אבל גם די קל לנסוע לאורכו: הוא מגולגל בצורה מהימנה על ידי זרם ענק של מכוניות השואפות לשריד עתיק.
פסטיבל שמאחד עמים
בסוף אפריל-תחילת מאי מתקיים במקומות אלה הפסטיבל הבינלאומי השנתי "Tamgaly Tas". עיקר פעילותו מתמקד בספורט:רפטינג המוני לאורך העילי, תחרויות טיפוס הרים ותחרויות אופנועים מתקיימות כאן, משחקים לאומיים וכיף מתאמנים באופן פעיל. יחד עם זאת, בעלי מלאכה ואנשים פשוט מוכשרים אינם עומדים מהצד. הם מקיימים כיתות אמן ופלאשים, מפגינים את כישוריהם במופעי ערב. ועם פרוץ החשיכה, כל "תושבי" המחנה מתאספים סביב המדורה ושרים שירי פייטן.
פרדוקס מודרני
הפטרוגליפים בטמגלי נחשבים לאוצר לאומי ואף מוגנים על ידי אונסק"ו. אבל לאנדרטאות בודהיסטיות אין הגנה כזו ועשויות להיעלם בקרוב לנצח. חלק מהתיירים גם שואפים להשאיר את "חותמם בהיסטוריה", אבל הם בדרך כלל לא יוצאים מ"היו כאלה וכאלה" הבנאליים. אבל מי יודע מה יעלה בראשם של המבקרים הממציאים ביותר. וכוחות הטבע אינם משאירים לשלושת האלים סיכוי לחיי נצח. נותר לקוות שעם הזמן המצב ישתנה לטובה, ותיבנה כאן שמורה.
