סוקול או "כפר האמנים" במוסקבה: תיאור

2024 מְחַבֵּר: Harold Hamphrey | [email protected]. שונה לאחרונה: 2023-12-17 10:13

כנראה שכולם מכירים מונח כזה מהעבר הקרוב כ"שיתופיות". בקיצור, קואופרטיב הוא איגוד של אנשים (או ארגונים) במטרה להשיג מטרות או פרויקטים כלכליים או חברתיים משותפים. אין זה סוד שהחברות בקואופרטיב הותנתה בנוכחות חלק בקרן הכללית.

היישוב השיתופי הראשון בשטח בירת הפדרציה הרוסית היה "כפר האמנים" בסוקול. מה מדהים בעיירה הזו? זה נדון במאמר שלנו.

קונספט בנייה

"כפר האמנים" במוסקבה הוקם בהתאם לתפיסת התכנון העירונית שעלתה בתחילת המאה העשרים, שנקראה עיר הגנים. הרעיון של יישוב כזה תואר על ידי א' הווארד עוד ב-1898. הוא, כשהוא מתח ביקורת על העיר המקובלת באותה תקופה, חשף את תנאיה הלא סניטריים ואת הזיהום הכללי שלה. האוטופי הציע את חזונו של עיר מאורגנת היטב, המשלבת לא רק מניעים תעשייתיים, אלא גם חקלאיים.

בקיצור, על פי תוכניתו של הווארד, עיר הגנים הייתה אמורה להיות מעגל הנחתך בשדרות, שבמרכזןתהיה כיכר עם מבני ציבור (מינהל, בית חולים, ספרייה וכו').

מתחם התעשייה והייצור היו אמורים להיות ממוקמים מחוץ לטבעת העיר.

הרעיון של פיתוח עירוני כזה הוצג בבריטניה, שוודיה, גרמניה ומדינות מפותחות אחרות. בברית המועצות נעשה גם ניסיון ליצור עיר גנים. כך הוקם "כפר האמנים" על סוקול, כמו גם ישובים קטנים נוספים במיטישצ'י, רוסטוב-על-דון, איבנובו וולוגדה.

איפה זה?

איפה בדיוק נמצא היישוב "בז"? התנחלות זו תופסת בלוק שלם בצומת הכביש המהיר וולוקולמסק ורחוב אלאביאן. לפיכך, בנייני מגורים של "כפר האמנים" גובלים במבנים הרבים של הרחובות לויתן, ורובל, קיפרנסקי וכמובן, אלאביה.

איך מגיעים למקום הזה?

ניתן לעשות זאת בשתי דרכים. ראשית, שימוש במחתרת. לא רחוק מהיישוב יש את תחנת המטרו סוקול ותחנת המטרו פאנפילובסקאיה. הודות לרכבת התחתית תגיעו לכפר במהירות וללא פקקים.

כמה זמן ייקח ללכת מהתחנות האלה? באופן טבעי, זה תלוי במהירות ההליכה שלך. לדוגמה, תחנת המטרו סוקול ממוקמת חצי קילומטר מהכפר, בעוד שתחנת המטרו Panfilovskaya נמצאת במרחק של 350 מטרים בלבד.

ראוי לציין שתחנות אלו שייכות לקווי מטרו שונים. זה צריך להילקח בחשבון גם על ידי מי שהולךלבקר ב"כפר האמנים". מטרו "סוקול" שייך לקו Zamoskvoretskaya של התחבורה התת קרקעית של הבירה, כך שהתחנה ממוקמת ממזרח לכפר. מטרו "פנפילובסקאיה" הוא רציף נוסעים של הטבעת הקטנה ממסילת הרכבת של מוסקבה, לכן הוא ממוקם בדרום הכפר בו אנו מעוניינים.

כמובן שניתן להגיע אליו גם בתחבורה יבשתית, מהצד של רחוב חלבאן. מדובר באוטובוסים מס' 691K, 175, 105, 100, 88, 60, 26 ואוטובוסי טרולי מס' 59, 19 (תחנות "רחוב לויתן" או "רחוב אלאביאן"".

כפי שאתה יכול לראות, מרכז התחבורה מסועף ומגוון למדי.

היסטוריית בנייה

איך נוסד "כפר האמנים" ומה תרם לבנייתו?

זה קרה בקיץ 1921, כאשר לנין חתם על צו המאפשר לארגונים שיתופיים ואף ליחידים לבנות חלקות עירוניות. החלטה זו נכפתה, מכיוון שהממשלה החדשה שהוקמה לא הצליחה למצוא כספים לבניית דיור לכולם.

אחרי כמעט שנה וחצי נוצרה השותפות השיתופית סוקול. פחות מחודש לאחר מכן התכנסו בעלי המניות לאסיפה כללית. נכחו כאן נציגי מקצועות שונים: קומיסרים, מורים, כלכלנים, אגרונומים, מהנדסים, אמנים ואפילו פועלים. התרומות הראשונות של המשתתפים הסתכמו ב-10.5 שרבונות זהב כל אחד, עם הקצאת קרקע - 30, ובתחילת עבודות הבנייה - 20. מחיר כל בית העיר היה אמור לעלות לבעלי המניות שש מאות צ'רבונים.כמובן, עלות כזו עבור אותם זמנים הייתה גבוהה, ולא כולם יכלו להרשות זאת לעצמם. וסילי סחרוב הפך ליו ר הראשון של הקואופרטיב.

המדינה הקצתה חלקת אדמה ראויה למדי לקואופרטיב החדש שהוקם בתנאי שיופיעו כאן בתים חדשים בעוד שבע שנים. זכות השימוש בהם ניתנה למשפחתו של כל בעל מניות לתקופה מוגבלת - 35 שנים.

בסתיו 1923 החלו עבודות רחבות היקף לבניית כפר מגורים שיתופי.

מאיפה השם בא?

דעותיהם של התושבים המודרניים חלוקות בשאלה מדוע נקרא היישוב "בז" כך ולא אחרת. אחת הגרסאות היא שהקואופרטיב הובטח להקצות קרקע בסוקולניקי, אבל אז שונתה ההחלטה, אבל שם המיזם נשאר זהה.

הנחה נוספת לגבי השם נובעת מהעובדה שבכפר התגורר מגדל החיות המפורסם סוקול א.י. שגידל בחלקתו חזירים גזעיים.

הגרסה השלישית היא פרוזאית למדי. לדבריה, הקואופרטיב קיבל את שמו מכלי בנייה נפוץ שנקרא "בז גבס".

קצת על היוצרים הראשיים

שישה אדריכלים סובייטים מפורסמים לקחו חלק בעיצוב ובניית "כפר האמנים" בבת אחת - ניקולאי ולדימירוביץ' מרקובניקוב, האחים וסנין (לאוניד, ויקטור ואלכסנדר), איבן איבנוביץ' קונדקוב ואלכסיי ויקטורוביץ' שחוסב. במאמצים משותפים נבנו קצת יותר ממאה בתים שתוכננו לפי תוכניות אישיות. כן,תכנון העיר של הקואופרטיב סיפק בניית דיור פרטני (IZHS) לכל בעל מניות בנפרד.

סגנון הבית

עמדה פיננסית. ויחד עם זאת, כל בניין היה מובחן על ידי גורם האיכות שלו וחוזק המבנה, כמו גם הנוכחות של היתרונות ההכרחיים של הציוויליזציה.

וזה למרות שהבתים ב"כפר האמנים" נבנו על פי מערכת ניסיונית. במהלך בנייתם, נעשה שימוש בחומרים חדשים כגון לוחות סיביים, דיקט כבול, בלוקים, בלוקי קש, טוף וולקני.

הסגנון האדריכלי של המבנים היה מגוון ורב צדדים. היו שם גם קוטג'ים מלבנים, ומבני מסגרות ומילוי, ומבנים שהזכירו דוגמאות של אחוזה מהמאה ה-18. כאן אתה יכול אפילו למצוא בתים הדומים למגדלי שמירה של מבצרים.

למרות הגיוון הזה, הדרישות לבעלי בתים היו זהות. לדוגמה, כולם נצטוו לאותה גדר נמוכה. יתרה מכך, חזיתותיהם של כמה בתים המשקיפים על הרחובות הראשיים נבנו ללא חלונות. לפיכך, הבניינים לא משכו תשומת לב לעצמם, והרחובות נראו גדולים וארוכים יותר.

סוף סוף, "כפר האמנים" היהנבנה עד 1932. בהתחשב בעובדה שבזמן זה האידיאולוגיה של בניית בנייני עובדים קיבוציים הייתה בעיצומה במדינה, הוקמו כמה בנייני דירות קטנים בשטח הקואופרטיב.

אנסמבל אדריכלי

מאחר ששטחו של ה"בז" היה קטן, הוחלט לסדר את הרחובות והבתים באופן שיגדיל חזותית את שטח המקום וייצר מראה של מרחביו העצומים.. לשם כך "נשברו" הרחובות בזווית של 45 מעלות, הצטמצמו לקראת הקצה, וגם מסגרתו את קצותיהם בגנים פורחים.

בתחילה, לרחובות בקואופרטיב היו שמות אופייניים לעיר - מרכז, בולשאיה, בית ספר… אולם עד מהרה שונה שמם על שם ציירים רוסים מפורסמים: ורובל, לויתן, שישקין, סוריקוב וכן הלאה. מכאן הגיע השם השני של הקואופרטיב - "כפר האמנים".

ירוק הקואופרטיב בוצע בזהירות רבה. בכל רחוב נטוע סוגי עצים מיוחדים. לדוגמה, רחוב בריולוב קבור באדר טטארי, רחוב קיפרנסקי - בנורבגיה מייפל, רחוב וורובל - בעצי אפר.

צמחים נדירים יפים נשתלו בפארק, חלקם אפילו נרשמו בספר האדום של ברית המועצות.

פיתוח תשתית

עם יישוב הבתים, הוקמו כאן מבנים חברתיים ומנהליים: חנויות, ספרייה, מזנון, מגרש ספורט ואפילו גן ילדים. ב"כפר האמנים" תפס בניין שלם.נכון, רק מורה אחת עבדה שם, ואת שאר התפקידים חילקו ביניהן אמהות עובדות שהיו בתורן בתורן בגן.

קצת אחר כך הוקם במרכז הקואופרטיב בית חולים ליולדות, שהוא בניין מרשים בן ארבע קומות.

כל מיני הטרדות

בתחילת שנות השלושים נלקחה קרקע לא מפותחת מ"כפר האמנים" כדי לבנות עליה בתים לעובדי ה-NKVD.

החל משנת 1936 נסגר התכנון העירוני השיתופי בברית המועצות, ולכן בתי הכפר הפכו לנחלת המדינה.

תקופת הדיכוי הסטליניסטי גם לא עקפה את תושבי סוקול. יו"ר הקואופרטיב וסגנו הודחקו. אותו גורל פקד את שאר תושבי "כפר האמנים".

לזכור את שנות ה-30, אי אפשר שלא להזכיר עוד תקרית טראגית - התרסקות ה-ANT-20 (באותה תקופה מטוס הנוסעים הסובייטי הגדול ביותר). בתאונה תעופה זו, מתו כל 49 האנשים (כולל שישה ילדים) שהיו על סיפונה. המטוס שהתפרץ באוויר נפל על בתיהם של הפלקונרים. נכון, אף אחד מתושבי המקום לא נפגע, אבל כמה מבני שיתופיות נהרסו ביסודיות.

שנות המלחמה הפטריוטית הגדולה

דף טרגי זה בתולדות ארצנו הותיר את חותמו במקום השיתופי. בשנות הארבעים הוקמו כאן קבוצות הגנה עצמית, קו הביצורים של הבירה עבר, ואותרה סוללת נ מ.

שטח הקו-אופ הופצץ והרס בתים ומבנים אחרים.

מודרניזציה ומאבק הישרדות

שנות ה-50 הפכו מכריעות עבור הכפר סוקול. בתקופה זו שופצו ושופרו בתי השיתופיות. למשל, חימום הכיריים בוטל והוחלף במים (מאוחר יותר - גז). הכפר היה מחובר גם למערכת הביוב של העיר.

למרות שיפורים כאלה, הייתה סכנה ממשית של הריסה מעל הסוקול. במקום המגזר הפרטי רצו להקים בניינים רבי קומות למגורים, אבל תושבים מקומיים קמו שוב ושוב כדי להגן על בתיהם. בתקופה זו דיברו לראשונה על הכפר כאנדרטה ארכיטקטונית והיסטורית.

מעבר לשלטון עצמי

מאחר שרשויות העיר הקצו מעט כספים מתקציב העיר לתחזוקת הכפר, הוקמה שלטון עצמי ציבורי עירוני.

הודות לכך, רוב הבתים והמבנים המנהליים ב"כפר האמנים" שוחזרו ושופצו, נבנה גן שעשועים, נערכו באופן קבוע אירועים חגיגיים לתושבי הכפר, ואפילו מקומיים משלהם. עיתון יצא לאור.

1998 סומן בציון דרך חשוב נוסף בהיסטוריה של הקואופרטיב לשעבר - נפתח מוזיאון המוקדש להיסטוריה של הכפר סוקול.

מקום בשנות ה-2000

בתחילת המאה העשרים, עלות הבתים בכפר זינקה בחדות, כמה מבנים אף נכללו ברשימת הבירה היקרה ביותראחוזות.

באופן כללי, בתקופה זו אוכלוסיית הכפר החלה להשתנות באופן דרמטי. כמה ילידים מכרו את הקוטג'ים שלהם, שהפכו מיד לבניינים מובחרים ויקרים.

בעבר הקרוב, פרצה שערורייה רצינית סביב הכפר הזה. עמדה בספק חוקיות הריסת מבנים ישנים והקמתם של חדשים במקומם. אפילו התקיימה עצרת של תושבים מקומיים שהפגינו נגד המצב הזה.

תושבים מפורסמים

בתקופות שונות, אישים מפורסמים כמו הבמאי רולן אנטונוביץ' ביקוב, האמן אלכסנדר מיכאילוביץ' גראסימוב, האדריכל ניקולאי ולדימירוביץ' אובולנסקי ורבים אחרים חיו בקואופרטיב.

במקום אחר מילה

כפי שאתה יכול לראות, ההיסטוריה של הכפר סוקול עשירה בעובדות ותקריות מעניינות. נבנה כניסוי תכנון עירוני יוצא דופן, הוא עדיין נותר מונומנט אדריכלי חשוב של מוסקבה, אטרקציה מיוחדת של אורח החיים של הבירה.